דובק חברת הסיגריות שפעלה בארץ ישראל עוד מלפני הקמת המדינה, הייתה מקורבת לכל נושא הגרפיקה השימושית. http://www.dubek.co.il/
אגודת המעצבים הגרפיים בישראל" הוקמה בשנת 1935 תחת השם "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית". הצורך בהתאגדות מקצועית נולד לאור התפתחות משמעותית שחלה באותה עת בתחומי התרבות והפרסום בארץ ישראל.
החל משנות העשרים נבנתה בתל אביב תשתית תרבותית, לא ממוסדת, שהתרכזה בתחומי השפה העברית וכללה ספרות, עיתונות, תיאטרון ומוסיקה. באותו זמן נפתחה בירושלים האוניברסיטה העברית (1925) ובמסגרתה פעל בית הספר "בצלאל" כ"מרכז לאמנות עברית מקורית ולתעשייה חדשה בא"י" (1928-1906).
בשנות השלושים, עם העלייה החמישית (1932-39), עלייתם של יוצאי מרכז אירופה, החל להתפתח גם הפרסום. עד אז, בהעדר משאבים כלכליים, מחסור באנשי מקצוע ובידע הטכני הנדרש, מרבית מודעות הפרסום היו זרות וצורפו למוצרים מיובאים. מודעות אחרות הועתקו מז'ורנאלים, ומודעות נוספות עוצבו על ידי ציירים בינוניים שעשו שימוש במוטיבים הלקוחים מהמסורת היהודית, סמלי המזרח והארט-דקו.
אנשי העליה החמישית, בהם בעלי הון, גרפיקאים, פרסומאים ואנשי דפוס, הביאו להתפתחות התעשייה הישראלית: נפתחו נמלי חיפה ותל-אביב ובתי הזיקוק בחיפה, והוקמו בתי החרושת "אתא", "שמן", "נשר", "פניקיה" ואחרים. כתוצאה מכך החל להתפתח ענף הפרסום והדפוס. מפעלי תעשייה אחדים ובראשם "דובק" ו"שמן", פתחו בפרסום שיטתי למוצריהם. הישגיהם בתחומי הייצור, האריזה והפרסומת הוצגו ביריד המזרח בתל-אביב. כמו כן, הוקמו משרדי פרסום, בהם או.קיי., צימט, מלניק, בינג, מכנר-ווליש, שהעסיקו כוחות מקצועיים ובעלי ניסיון.
עם הקמתה של "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית", יצר אחד מחבריה, רודי דיין (דויטש) את סמלה- שהוחלף מאוחר יותר ב-1968 בסמל שיצר יעקב לנדאו. בין חברי האגודה הראשונים, יוצאי מרכז אירופה וגרפיקאים מנוסים, אפשר היה למצוא את דיין, פרנץ קראוס, דוד שנאור, שבתאי רובין, טוביה אהרוני, האחים שמיר, יחיאל כוגן ואחרים.בכדי לסייע בשמירת הרמה המקצועית של חבריה, נקבעה האגודה כבעלת מבנה דמוקרטי ואופי אליטיסטי. שאלות הנוגעות להגדרת זהותה המשיכו להעסיק את חבריה. האם יש לקיים אגודה קטנה ואיכותית, או להפוך לאיגוד מקצועי ולהצטרף להסתדרות? סוגיה נוספת שהעסיקה את חבריה היא האם יש להגדיר תחומי התמחות מקצועיים בתוך האגודה.
אחד ממאבקיה הבולטים של "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית" היה ללא ספק המאבק להכרה בגרפיקה כמקצו
ע. בין נושאי הדגל של המאבק היה דיין, ששימש כחבר בכיר באגודה והקים וניהל את המחלקה לגרפיקה בבצלאל – שנפתחה בשנת 1936. וכך כתב דיין, תחת השם ד. דויטש, בחוברת "גרפיקה שימושית בא"י 1938": "אחד התפקידים הראשונים היה להסביר לתושבי הארץ שבפרסום טמונה אפשרות כלכלית רחבה, במקרה שהוא מבוצע בצורה תכליתית ומוצא לפועל בעזרת אמצעים בעלי טעם, חדישים ואסתטיים. לשם זה היה הצורך קודם כל להראות לקהל מהו טעם טוב ומה אפשר לדרוש מפעולה אמנותית".עוד כתב: "עם הופעת העבודות המשובחות וגודל תפוצתן בארץ ובחו"ל חדרה ההכרה של ערכה וחשיבותה הכללית של הגרפיקה השימושית לתוך החיים הכלכליים וענפי החיים האחרים".
התערוכה הראשונה של האגודה הציגה את הישגיי הגרפיקה הארץ-ישראלית, ונערכה ביריד
המזרח (1936). השתתפו בה 18 מחברי האגודה, בהם טוביה אהרוני, יוצרה של האות "אהרוני" הנמצאת בשימוש בעיתונות העברית ("דבר"), דיין שהציג בין השאר את כרזתו ל"תוצרת הארץ", ד"ר הנשל, יוצרו של איש "פלסטין פוסט", הרשקוביץ, לקס, שמיר, רובין, שנאור, קראוס ואחרים. (פלסטין פוסט 5.6.36). שנתיים מאוחר יותר, הוציאה לאור האגודה את החוברת "גרפיקה שימושית בא"י", שנועדה לדווח על פעילויותיה ולפרסם עבודות של חבריה.באותה עת, סמלים ודימויים בגרפיקה הארץ ישראלית הפכו לנכסי צאן ברזל בנוף התרבות המקומי. רבים מהם נוצרו על ידי חברים באגודה, בהם סמלי "תוצרת הארץ" (דיין-1936, שמיר-1948), הילד של "טכסטיל שמפו" (שנאור), "אמה" (אהרון-מאוריבש), ה"צבר" של "שמן" (מודרן קצנשטיין), איש סכין "אוקבה" (שנאור), "אסקימו" של "ארטיק" (רולי), "תנובה" (כמנר-ווליש) ו"יצהר" (דיין).
במהלך מלחמת העולם השנייה נקראת גם אגודת הגרפיקאים להתגייס למאמץ המלחמתי. ניסיון שנעשה ב-1938 לשיתוף פעולה עם "האיגוד הארצישראלי לפרסום" נשא פרי בשנת 1942, כאשר שני הגופים יזמו הדפסת והפצת כרזות ומודעות בעיתונות לצורך תעמולת גיוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה